גמרא
פירוש
וְאֵלּוּ קְרָעִין שֶׁאֵין מִתְאַחִין אהַקּוֹרֵעַ עַל אָבִיו וְעַל אִמּוֹ בוְעַל רַבּוֹ שֶׁלִּימְּדוֹ תּוֹרָה וְעַל נָשִׂיא וְעַל אָב כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
ד רמב״ם הלכות אבל ט׳:י׳
רמב״ם הלכות תעניות ה׳:ט״ז-י״ז
טור יורה דעה ש״מ:ל״ח
שולחן ערוך יורה דעה ש״מ:ל״ח
טור אורח חיים תקס״א:א׳
שולחן ערוך אורח חיים תקס״א:א׳
רמב״ם הלכות תעניות ה׳:ט״ז-י״ז
טור יורה דעה ש״מ:ל״ח
שולחן ערוך יורה דעה ש״מ:ל״ח
טור אורח חיים תקס״א:א׳
שולחן ערוך אורח חיים תקס״א:א׳
תנו רבנן: אילו קרעין שאסורין באיחוי – פי׳ עשרה קרעים הללו: הקורע על אביו ועל אמו, ועל רבו שלמדו חכמה, ועל נשיא, ועל אב בית דין, ועל שמועות הרעות, ועל ברכת השם, ועל ספר תורה שנשרף, ועל חורבן ערי יהודה, ועל חורבן המקדש1 קורע על חורבן בית המקדש ומוסיף על חרבן ירושלים.2
אביו ואמו ורבו שלימדו חכמה – מהכא: ואלישע רואה והוא מצעק3 אבי אבי רכב ישראל ופרשיו. אבי אבי זה אביו ואמו, רכב ישראל ופרשיו זה רבו שלימדו חכמה.
כדמתרגמ׳: רבי רבי דטב להון לישראל בצלותך מן רתיכין ופרשין – ואף על גב דאליהו חי הוא כיון דכתיב ביה ולא ראהו עוד כמֵת4 הוא לגביה.
ירושלמי: כשם שקורעין על החכמים כך קורעין על תלמידיהן. איזהו תלמ׳ חכ׳? חזקיה אמר: כל השונה הלכות ועד תורה. אמר ר׳ יוסי: הדא דאת אמר בראשונה5 אבל עכשיו אפילו הלכות. ר׳ אבהו בשם ר׳ יוחנן: כל שמבטל עסקיו מפני משנתו. תני: כל ששואלין אותו ומשיב. אמר ר׳ אושעיא: כגון אנן דרבינו6 משגיחין עלינו וכן מתיבין ליה. אמר ר׳ אבא בר ממל: כל שיודע לבאר משנתו, ואנן אפילו רבותינו לא יכלי לבאר משנתינו.
איזהו רבו כל שפתח לו תחילה דברי ר׳ מאיר. ר׳ יהודה אומר כל שרוב תלמודו ממנו כו׳. א״ר אבהו אמ׳ ר׳ יוחנן: הלכה כדברי מי שאו׳ כל שרוב תלמודו ממנו.
שמואל חלץ בההוא שהאיר במשנתו, פי׳ ביאר לו משנתו זו ששנינו בתמיד. ושני מפתיחות היו לו אחד יורד לאמת השיחי ואחד פותח כיון, פי׳ היה מכניס ידו ומורידה עד שיחין שהיא אמה ואחר כך היה מגיע למנעול ופותחו, והאחד היה נכון לפניו מכניס ידו כנגדו ופותח. ולא מתאחין שנאמר: ויקרעם לשנים קרעים. ממשמע שנאמר ויקרעם איני יודע שהקריעה לשנים היא? אלא מה ת״ל לשנים מלמד שקרועים לעולם לשנים. נשיא ואב בית דין ושמועות הרעות, שנאמר: ויחזק דוד בבגדיו ויקרעם וגם כל האנשים אשר אתו ויספדו ויבכו על שאול ועל יהונתן7 ועל עם י״י ועל בית ישראל כי נפלו בחרב. שאול זה נשיא, יהונתן8 זה אב בית דין, על עם י״י על בית ישראל אילו שמועות רעות. ומקשינן ואימא לא קרעינן עד דאיכא כולהו. ופרקינן על על הפסיק – למימרא דקרעינן על כל אחד ואחד בפני עצמו. ואסיקנא לא אמרו דקרעינן על שמועות הרעות אלא ברוב ציבור – וכמעשה דשאול. דהא שמואל שמע דקטל שבור מלכא י״ב אלפי יהודאי ולא קרע. ועל ברכת השם. אחד השומע ואחד השומע מפי השומע חייבין לקרוע. והעדים אין חייבין לקרוע שכבר קרעו בעת ששמעו. שנאמר: ויהי כשמוע המלך את דבריהם ויקרע את בגדיו המלך קרע והם לא קרעו – עכשיו שכבר קרעו, שנאמר: ויבא אליקים בן חלקיהו אשר על הבית ושבנא הסופר ויואח בן אסף המזכיר אל חזקיהו קרועי בגדים ויגידו את דברי רב שקה. ולא מתאחין מנא לן? אתיא קריעה קריעה – מהתם.
ירושלמי: מהו לקרוע בזמן הזה? משום ר׳ יוחנן אמרו משרבו הגדפנים בטל מלקרוע. מהו לקרוע על הכינויים? נשמעיניה מהדה: ריש לקיש הוה מהלך בדרך נזדמן לו כותי הוה מגדף והוא קורע מגדף והוא קורע, נחת מן חמרא ויהב ליה מרתיקא גו ליביה [באבן או באגרוף תרגם מרתוק. פי׳ הכהו באגרוף על לבו] אמר ליה רשע אית מאנין לאמך מספקא לי אילין שקרעתי, הדה אמרה שקורעין על כינויין בזמן הזה. על שריפת התורה. שנאמר: ויהי כקרא יהודי שלש דלתות וארבעה יקרעה9 בתער הסופר והשלך על האש. מהו שלש דלתות וארבע – תלת וארבע פסוקין. ובכולהי אמר אנא מלכא. כיון דשמע לפסוקי חמישי היו צריה לראש אמר להו מי אמר? אמרו ליה כי י״י הוגה על רוב {פשעיה}10 מיד – קרעה בתער הסופר. קדר כל אזכרות שבו ושרפן באש. וכתיב: ולא פחדו ולא קרעו בגדיהם, מכלל דהוה להו למקרע.
ירושלמי: אמר ר׳ יוסי בשם רב אין קורעין אלא על ספר תורה ששרפו מלך בזרוע, כגון יהויקים בן יאשיהו וחביריו. הרואה תלמיד חכ׳ שמת כרואה ספר תורה שנשרף. אמר ר׳ אבהו יבא עלי אם טעמתי כלום כל אותו היום. ר׳ יונה הוה בצור שמע {דדמך}11 בריה דר׳ אבהו, ואף על גב דאכל גובנא ושתה מיא אסקוה צום כל ההוא יומא. א״ר חלבו אמר רב הונא: הרואה ספר תורה שנשרף חייב לקרוע שתים, אחת על המגילה ואחת על הדברים. שנאמר: ויהי דבר י״י אל ירמיהו אחרי שרוף {המלך}12 את המגילה ואת הדברים באש. ואסיקנא אמר שמואל אין חייבין לקרוע אלא בשריפת התורה בזרוע כמעשה שהיה – אבל אי בלעה נעמתא תפילי כדאמר רב הונא בר חייא לא. ערי יהודה, שנאמר: ויבא אנשים משכם משילו ומשמרון שמונים איש מגולחי זקן וקרועי בגדים. אמר ר׳ אלעזר: הרואה ערי יהודה בחורבנן אומר ערי קדשך היו מדבר וקורע. הרואה ירושלים בחורבנה אומר ציון מדבר היתה וקורע. בית המקדש חרב, אומר בית קדשינו ותפארתינו אשר הללוך אבותינו היה לשרפת אש וכל מחמדינו היה לחרבה וקורע. ואחד השומע ואחד הרואה כיון שהגיע לצופים קורע. ואי פגע בירושלים תחילה קורע על ירושלים בפני עצמה ועל מקדש בפני עצמו – ואי פגע במקדש תחילה קורע על המקדש ומוסיף על ירושלים.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
ירושלמי: כשם שקורעין על החכמים כך קורעין על תלמידיהן. איזהו תלמ׳ חכ׳? חזקיה אמר: כל השונה הלכות ועד תורה. אמר ר׳ יוסי: הדא דאת אמר בראשונה5 אבל עכשיו אפילו הלכות. ר׳ אבהו בשם ר׳ יוחנן: כל שמבטל עסקיו מפני משנתו. תני: כל ששואלין אותו ומשיב. אמר ר׳ אושעיא: כגון אנן דרבינו6 משגיחין עלינו וכן מתיבין ליה. אמר ר׳ אבא בר ממל: כל שיודע לבאר משנתו, ואנן אפילו רבותינו לא יכלי לבאר משנתינו.
איזהו רבו כל שפתח לו תחילה דברי ר׳ מאיר. ר׳ יהודה אומר כל שרוב תלמודו ממנו כו׳. א״ר אבהו אמ׳ ר׳ יוחנן: הלכה כדברי מי שאו׳ כל שרוב תלמודו ממנו.
שמואל חלץ בההוא שהאיר במשנתו, פי׳ ביאר לו משנתו זו ששנינו בתמיד. ושני מפתיחות היו לו אחד יורד לאמת השיחי ואחד פותח כיון, פי׳ היה מכניס ידו ומורידה עד שיחין שהיא אמה ואחר כך היה מגיע למנעול ופותחו, והאחד היה נכון לפניו מכניס ידו כנגדו ופותח. ולא מתאחין שנאמר: ויקרעם לשנים קרעים. ממשמע שנאמר ויקרעם איני יודע שהקריעה לשנים היא? אלא מה ת״ל לשנים מלמד שקרועים לעולם לשנים. נשיא ואב בית דין ושמועות הרעות, שנאמר: ויחזק דוד בבגדיו ויקרעם וגם כל האנשים אשר אתו ויספדו ויבכו על שאול ועל יהונתן7 ועל עם י״י ועל בית ישראל כי נפלו בחרב. שאול זה נשיא, יהונתן8 זה אב בית דין, על עם י״י על בית ישראל אילו שמועות רעות. ומקשינן ואימא לא קרעינן עד דאיכא כולהו. ופרקינן על על הפסיק – למימרא דקרעינן על כל אחד ואחד בפני עצמו. ואסיקנא לא אמרו דקרעינן על שמועות הרעות אלא ברוב ציבור – וכמעשה דשאול. דהא שמואל שמע דקטל שבור מלכא י״ב אלפי יהודאי ולא קרע. ועל ברכת השם. אחד השומע ואחד השומע מפי השומע חייבין לקרוע. והעדים אין חייבין לקרוע שכבר קרעו בעת ששמעו. שנאמר: ויהי כשמוע המלך את דבריהם ויקרע את בגדיו המלך קרע והם לא קרעו – עכשיו שכבר קרעו, שנאמר: ויבא אליקים בן חלקיהו אשר על הבית ושבנא הסופר ויואח בן אסף המזכיר אל חזקיהו קרועי בגדים ויגידו את דברי רב שקה. ולא מתאחין מנא לן? אתיא קריעה קריעה – מהתם.
ירושלמי: מהו לקרוע בזמן הזה? משום ר׳ יוחנן אמרו משרבו הגדפנים בטל מלקרוע. מהו לקרוע על הכינויים? נשמעיניה מהדה: ריש לקיש הוה מהלך בדרך נזדמן לו כותי הוה מגדף והוא קורע מגדף והוא קורע, נחת מן חמרא ויהב ליה מרתיקא גו ליביה [באבן או באגרוף תרגם מרתוק. פי׳ הכהו באגרוף על לבו] אמר ליה רשע אית מאנין לאמך מספקא לי אילין שקרעתי, הדה אמרה שקורעין על כינויין בזמן הזה. על שריפת התורה. שנאמר: ויהי כקרא יהודי שלש דלתות וארבעה יקרעה9 בתער הסופר והשלך על האש. מהו שלש דלתות וארבע – תלת וארבע פסוקין. ובכולהי אמר אנא מלכא. כיון דשמע לפסוקי חמישי היו צריה לראש אמר להו מי אמר? אמרו ליה כי י״י הוגה על רוב {פשעיה}10 מיד – קרעה בתער הסופר. קדר כל אזכרות שבו ושרפן באש. וכתיב: ולא פחדו ולא קרעו בגדיהם, מכלל דהוה להו למקרע.
ירושלמי: אמר ר׳ יוסי בשם רב אין קורעין אלא על ספר תורה ששרפו מלך בזרוע, כגון יהויקים בן יאשיהו וחביריו. הרואה תלמיד חכ׳ שמת כרואה ספר תורה שנשרף. אמר ר׳ אבהו יבא עלי אם טעמתי כלום כל אותו היום. ר׳ יונה הוה בצור שמע {דדמך}11 בריה דר׳ אבהו, ואף על גב דאכל גובנא ושתה מיא אסקוה צום כל ההוא יומא. א״ר חלבו אמר רב הונא: הרואה ספר תורה שנשרף חייב לקרוע שתים, אחת על המגילה ואחת על הדברים. שנאמר: ויהי דבר י״י אל ירמיהו אחרי שרוף {המלך}12 את המגילה ואת הדברים באש. ואסיקנא אמר שמואל אין חייבין לקרוע אלא בשריפת התורה בזרוע כמעשה שהיה – אבל אי בלעה נעמתא תפילי כדאמר רב הונא בר חייא לא. ערי יהודה, שנאמר: ויבא אנשים משכם משילו ומשמרון שמונים איש מגולחי זקן וקרועי בגדים. אמר ר׳ אלעזר: הרואה ערי יהודה בחורבנן אומר ערי קדשך היו מדבר וקורע. הרואה ירושלים בחורבנה אומר ציון מדבר היתה וקורע. בית המקדש חרב, אומר בית קדשינו ותפארתינו אשר הללוך אבותינו היה לשרפת אש וכל מחמדינו היה לחרבה וקורע. ואחד השומע ואחד הרואה כיון שהגיע לצופים קורע. ואי פגע בירושלים תחילה קורע על ירושלים בפני עצמה ועל מקדש בפני עצמו – ואי פגע במקדש תחילה קורע על המקדש ומוסיף על ירושלים.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
1 כן. בכ״י וטיקן 126. בדפוס וילנא נוסף כאן: ״ועל ירושלים״.
2 כן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 126: ״ירושלמי״.
3 כן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 126: ״מיענק״.
4 כן תוקן בכ״י וטיקן 126 ע״י הוספת ניקוד, וכן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 126 במקור: ״כמות״.
5 כן תוקן בדפוס וילנא ע״פ הירושלמי שלפנינו. בכ״י וטיקן 126: ״בראשה״.
6 כן בכ״י וטיקן 126. בדפוס וילנא תוקן ל: ״דרבינן״.
7 כן תוקן בדפוס וילנא, וכן בפסוק, ובכל עדי הנוסח של הבבלי. בכ״י וטיקן 126: ״יונתן״, וכן גם להלן.
8 כן תוקן בדפוס וילנא, וכן בפסוק, ובכל עדי הנוסח של הבבלי. בכ״י וטיקן 126: ״יונתן״.
9 כן תוקן בדפוס וילנא, וכן בפסוק. בכ״י וטיקן 126: ״וקרעה״. בעדי נוסח של הבבלי יש מגוון של נוסחאות.
10 כן הושלם בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 126 חסר: ״פשעיה״.
11 כן הושלם בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 126 חסר: ״דדמך״.
12 כן הושלם בדפוס וילנא, וכן בפסוק. בכ״י וטיקן 126 חסר: ״המלך״, וכן במקצת מן הדפוסים של התלמוד.
הערות
Gemara
Peirush